אין משפחה שאנחנו פוגשים ולא שואלת את שאלת המיליון דולר: "איך זה הגיוני שההורים שלנו הצליחו לקנות בית וחלקם גם הצליחו לחסוך קצת לבית עבור הילדים, ואנחנו לא יכולים לחלום על בית?"
ואז הם גם עונים: "זה ברור, 'יוקר המחיה' אנחנו נדפקנו!"
אז בואו נדבר קצת על יוקר המחיה, יוקר המחיה הוא מושג תיאורטי המתייחס לעלות הממוצעת לצריכה של משקי הבית באזור נתון הנדרשת לשם שמירה על רמת החיים מסוימת. ואנחנו שואלים על איזה רמת חיים אתם מדברים בדיוק?
הגיע הזמן לנפץ את המיתוס, "למה אנחנו לא יכולים לקנות בית?"
ההורים שלנו, אלו שקנו בתים, חיו אחרת!
- חו"ל היה לעשירים בלבד ובטח שלא בכל שנה.
- מסעדות היו רק לציון אירוע מיוחד לדוגמה: ימי הולדת, ימי נישואים.
- בסופר היו קונים בעיקר מוצרי בסיס ומשקיעים בהכנת אוכל ביתי גם יותר בריא וגם יותר זול.
- "כל ילד בחדר" זו הייתה פריבילגיה שבכלל לא חלמו עליה.
- "ארון ממתקים" היה בבתים של עמידים/עשירים בלבד.
- חופשות/טיולים משפחתיים היו לרוב בחיק הטבע.
- בגדים, נעלים וכו' קונים רק כשצריכים ומעבירים מדור לדור.
- קניה על בסיס מזומן- כשיש קונים, כשאין לא קונים!
- לרוב הסתפקו ברכב אחד + אוטובוסים.
ולעומתם אנחנו הדור שקשה לו אפילו לחלום על בית.
- טסים לחו"ל לפחות פעם, פעמים בשנה.
- מסעדות ואוכל בחוץ על בסיס יומי.
- בסופר קונים כל מה שתרבות השיווק דוחפת לנו.
- רוצים לגור בשכונה "הכי טובה" עבור הילדים שלנו וכמה שיותר קרוב למדינת תל אביב.
- ממתקים, חטיפים וצעצועים קונים לילדים בשפע, כי על הילדים שלנו אנחנו לא חוסכים. אהבה = מתנות.
- חופשה משפחתית וטיולים זה באטרקציות שעולות כסף והרבה.
- בגדים, נעלים וכו' קונים והרבה ורצוי מותגים.
- קונים באשראי וכמובן בתשלומים.
- 2 רכבים בממוצע למשפחה.
אז נכון שמחירי הדירות עלו, ונכון לשנת 2014 אנו צריכים לעבוד 12 שנה כדי לקנות דירה, לעומת שנת 1990 שהיו צריכים לעבוד רק 6 שנים אבל עדיין זה אפשרי.